הליצן חי מהקהל.
הליצן אינו משחק מול הקהל - הוא משחק איתו.
ברגע שהקשר נחלש, הוא מיד מחפש דרך לחדש אותו.

לעומתם השחקנים:
השחקן עשוי להתרכז בתפקיד.
הליצן מתרכז בקהל.



פיליפ גאולייר אמר:
"אם מכניסים שחקן למצב 'מחורבן' נובעות ממנו כל הג'סטות היפות של הליצן.
אנחנו אוהבים את הליצן כשהוא לא יודע מה לעשות."
גולייה לימד אותנו לקבל את ה־Flop באהבה.
"כשה־Flop מגיע, אל תלחם בו. תשחק איתו.
דווקא שם, ברגעי חוסר הוודאות, הליצן מתחיל לחיות.

האף האדום אינו מסתיר את הליצן.
הוא מאפשר לו לחשוף את עצמו."

הסרטון הבא ממחיש את אחד מעקרונות היסוד של הליצנות:
הנאה, נוכחות וקשר מתמיד עם הקהל.



הליצן אינו מפחד להיכשל.
הוא הופך גם את הכישלון לחלק מהמשחק.