📌הליצנים כל הזמן בודקים את הקהל. רוצים לראות אם הקהל אוהב אותם.
ברגע שהלצנים מאבדים את הקשר עם הקהל,
הם חשים חייבים להחזיר אותו אליהם מידית.
לעומתם השחקנים לחוצים לא נהנים.
הלחץ לא מאפשר לשחקן להוציא מעצמו את דמות האידיוט, וכזכור,
מטרת הליצנים היא גם להיות אידיוטים וגם ליהנות.



📌פיליפ גאולייר אחד המורים הגדולים לליצנות אומר:
"אם מכניסים שחקן למצב 'מחורבן' נובעות ממנו כל הג'סטות היפות של הליצן.
באותם רגעים של השראה, מתעוררות כל ה'ג'סטות' לחיים.
אנחנו אוהבים את הליצן כשהוא לא יודע מה לעשות. כשהוא חרד!
מצב נוסף שבו הליצן מתחיל 'לחיות' הוא בזמן ה'פלופ'.
הרגע בו האנרגיה יורדת והקטע 'לא עובד'.
אנו הליצנים צריכים לקבל את פניו של ה'פלופ' באהבה בשמחה.
אל תכעסו עליו ואל תלחמו בו.
אט, אט תגיע ההנאה מה"פלופ" והקהל יהיה אתכם.
הליצן, בתחילתה של כל סצנה חייב להתבונן בקהל כדי לראות אם הוא נאהב.
הוא חייב להראות הנאה עצומה.
ליצן מסתתר מאחורי אפו האדום ותחפושתו הביזארית שמאפשרים לו לחשוף את
כל הצדדים המטורפים באישיותו.
הוא מציץ לעבר הקהל מדי פעם. לא יכול לחיות ללא הקשר עם הצופים.
הוא בודק את תגובת הקהל לצדדיו המגוחכים, לקריצה המרושעת שלו ולכל
ה'הטריקים והשטיקים'.
הנאתו הגדולה מתעלוליו, 'הדיאלוג' אשר הוא מקיים עם הקהל והשפה הפיזית
הברורה והבוטה, כל אלה מעניקים לו מקום של כבוד בגלריה של הליצנים הקלסיים."

📌לפניכם, ליצן מבצע קטע בסגנון אופרה