📌הרצאה מצחיקה למבוגרים, להבדיל מהרצאה מצחיקה, לבני-נוער, מתבגרים וחיילים.
ראשית, אנסה לאפיין את קהל המבוגרים.
המבוגרים מגיעים להרצאות מצחיקות סקפטיים, כאילו יודעים הכל, כאילו ששמעו הכל.
ומצד שני, קהל קשוב הצמא לריגושים ורצון עז לרצות לשתות מהבאר.
מרצים הפונים לקהל המבוגרים, מצפים להם כמה וכמה אתגרים.
הראשון שבהם הקשה מכל, תחלופה של הקהל. המשתנים ומתחלפים
מ - הרצאה להרצאה, קהל מגוון, חברתי ותרבותי שונה.
מכל גווני הקשת והגיל.
בכל הרצאה נדרשים המרצים להיות מוכנים ודרוכים לשינויים,
להיות קשובים לרוח הקבוצה, לאווירה הזורמת במקום, לקצב.
הצלחה מאתמול לא תבטיח מאומה להצלחה הרצאה של היום.
ואת זה חייבים לקחת זאת בחשבון.
📌אתגרים נוספים.
אתגר אינטלקטואלי, איך להוסיף עניין ולשלב בהרצאות תכנים איכותיים ועדכניים
לצדדים המצחיקים המשתלבים כחוט-השני בהרצאה.
לגרום לקהל לחשוב, להעניק להם השראה, לשמש להם למודל הראוי לחיקוי.
ליצור גירויים אשר יכולים להוביל אותם לשינויים בקבלת החלטות,
קלות ככבדות. לנתק את הקהל מטרדות היום-יום ו"מהעולם החיצון". (המסכים)
ומעל הכל להיות וירטואוזים כדי לא לשעמם לרגע.



צריכה להיות למרצים תשוקה, להביא משהו אחר וחדש.
ידעו להתאים את עצמם לקהל המבוגרים שעדיין לא טעם מפירות עמלו.
מהרגע הראשון שהמרצה עולה, קיימת תחושת החיזור\ריקוד בינו לבין הקהל המאזינים הרחב.
כאן עומדים למבחן כישוריהם של המרצים. מצד אחד,
להיות מעניינים ומרתקים ומצד שני, להיות גם מצחיקים.
הקהל בצפייה שהגיע להרצאה שתצחיק אותו.
"אמרנו הרצאה מצחיקה", הקהל רוצה לצחוק.
הכותרת מתבקשת.
הצלצול נשמע. ההרצה יצאה לדרך, אין דרך חזרה. אין כפל הנחות.
או שהקהל קולט אתכם והוא אתכם מהרגע הראשון
או שהם מחפשים את עצמם עם הראש והעיניים מוטים מטה, במסכים אצל ד"ר "גוגל".
הרי הקהל לא קנה כרטיסים כדי לשמוע הרצאה מצחיקה.
אלא זה חלק מתכנית אליה הם הגיעו מתוקף תפקידם,
אם בעבודה ואם בוועד הורים בבית-ספר, בחוגי-בית וכדומה.
📌כמי שגדל על ברכי השפה ההומוריסטית הגששית,
המחוברת לקהל המבוגרים דנן, על ההומור המזוקק של יוסי בנאי ז"ל.
ועל ההומור החכם, התמים והמרגש של המנצח מכולם, שייקה אופיר ז"ל.
להזכירכם, השניים האחרונים היו שניים מאבני היסוד של שלישיית "הגשש החיוור",
הן בכתיבת התכנים, בבימוי ובהעמדה של השלישייה במרכז הבמה.
אשר הביאה אותם למעמד חסר תקדים במדינתנו,
ומהווים משאב הומוריסטי לכל קומיקאים, סטנדאפיסטים ומרצים הרוצים לתבל
את הופעותיהם\הרצאותיהם בחומרים מצחיקים. במעט מהנוסטלגיה.
אוכל לומר לכם שההומור אז, בתקופתם של הנזכרים לעיל, היה חכם,
לא יורד מתחת לחגורה, הומור מבית, מקומי, הומור ארץ ישראלי, איטי משהו.
הקטעים והמערכונים נכתבו ע"י מיטב הכותבים הכישרוניים שהיו כאן,
ניסים אלוני, מוטי קירשנבאום ועוד.
לזכור ולא לשכוח, אך! היו ימים - היו לילות.
לקחת אוויר ולהתרפק על הזמנים ההם.
להבדיל מהמבוגרים, לעומתם, בני הנוער והמתבגרים,
ההורמונים שלהם עולים על גדותיהם, הם יותר מידי עסוקים במראה ועצמם.
נמצאים בתקופה אחרת, הופעות הסטנד-אפ. קצב הדיבור מהיר ושונה.
בתקופה בה יש חשיפה רבה יותר למופעים, להופעות.
הצחוק תוקף אותם מכל הכיוונים, הצחוק לפעמים רדוד,
פלקטי, בלי טעם ובלי צבע.
המגיע לרוב גם מהרשתות החברתיות ומהמסכים.
לחיילים יש את הצחוק וההומור המתגלגל מהצבא החוצה, לחופשות.
ולפעמים נדמה לי שיש להם הומור משלהם.
בנסיעותיי ברכבת, יושב אני, ליד קבוצת חיילים הצוחקת ללא הרף.
ואני לא מבין איפה פה המצחיק.
יצא לי לא פעם כ - מרצה, להרצות ב - "הרצאה מצחיקה" לחיילים.
ניסיתי להתחיל את ההרצאה כמו שאני מתחיל בדרך כלל, בכל הרצאה.
לפתע, נזרקה לעברי הערה מקבוצה חיילים.
"אמרו שיהיה מצחיק! מה עם סטנד-אפ?! למה אתה לא יורד על הרצל?"
ובכל זאת זה מצחיק וזה מצחיק.
היתרון אצל הקבוצה הצעירה היא: יש שוני והבדל בישירות. בפתיחות ויצירתיות.
וההומור העצמי שהסטנד-אפ הביא איתו. וזה יופיו.
אצל המבוגרים לעומתם:
בהתחלה המבוגרים לא מאפשרים לעצמם להוציא מתוכם את הילד היצירתי והסקרן.

הרצאה מצחיקה לצבא