?איך לגרום לאנשים לצחוק

לא פעם שואלים אותי: "איך לגרום לאנשים לצחוק?"
אם רוצים לגרום לאנשים\לקהל לצחוק, כדאי לכם לדעת עליהם קצת פרטים, גיל, תרבות, עדה, מעמד איזו אוכלוסייה.
מהרגע הראשון שאני עולה לבמה, קודם כל, הקהל בוחן אותי ומנסה לתת עלי את הדעה.
מתבוננים עלי, במין הסתכלות כזו, אם הגוף שלי מתוח או לחוץ ועוד כהנה התנהגויות הבאות לידי ביטוי בדרך בה אני מחזיק את הגוף.
מהמקום בו אני עומד ניתן לראות איך הקהל\האנשים יושבים, איך תנועת הגוף שלהם, האם הם יושבים בישיבה נוחה?!
ואחרי, כשהתנאים בשלו אז יהיה אפשר להצחיק אותם. זה כמו פגישת דייט, הם צריכים קצת זמן.

איך לגרום לאנשים לצחוק?

הגוף שלכם הוא ורטיקלי. הגוף שלכם עומד ככה, ניצב ב⁻90 מעלות לקו האופק; אנכי.
משם מגיעים הרבה דברים תרבותיים - גיהינום מתחת לאדמה, גן עדן למעלה.
אתם מרכינים ראש כשעצובים. כשמהו מאכזב אתכם.
תנועות הראש והידיים הם ביטויים כמו להגיע לפסגה, אתם מסתכלים מעלה, או לרדת למטה בדירוג.
ככל שהידיים גבוהות יותר, יש יותר דרמה.
שינוי של גובה הידיים והדרמה שהן משדרות, שלא מגיע בהתאם להקשר, יכול להיות מצחיק בפני עצמו.
אזור האגן הוא מצחיק בפני עצמו, ולפעמים אפילו אזכור שלו גורם לצחוק.
הזהות שלי (אני???) היא באזור החזה. אנשים גאים מבליטים את ה"אני", ואנשים ביישנים מצניעים אותו.
בראש יש את המוח. כשאתם מנסים להבין משהו הגוף שלכם הולך קדימה, וכשאתם מסרבים לרעיון מסויים הגוף שלכם הולך אחורה...
כשמנסים להיזכר במשהו הראש למטה, וכשאתם נזכרים בו הוא הולך חזרה למעלה, בתוספת הכאה כף יד על המצח...
בהליכה, חלק מהאנשים הולכים כאילו הם דוחפים מישהו...
וחלק מהאנשים הולכים כאילו הם נדחפים בעצמם.
יש כאלה אנשים הולכים כאילו שהם נמשכים, יש כאלה שנראה כאילו הם מרחפים...
בעמידה זקופה יש עניין של כבוד.
לכן כשאנשים נופלים לפתע יש עניין של פיחות כבוד ואנשים מתביישים בזה ומחפשים מיד את הוורטיקליטי שהם בטעות איבדו.
אשתמש בכמה דוגמאות בדרך ויזואלית כדי לתרגם נפילה לצחוק: נפילה - נפילה, התיישרות, ומבט.
אם רוצים שיהיה מצחיק, אחרי שלושת השלבים הטבעיים האלה אפשר להוסיף עוד אלמנט
- מבט נוסף, מבט נוסף איטי או מהיר, נפילה נוספת (זה אוף ביט ומפתיע את הקהל)...
אוף ביטים הם הזדמנויות נהדרות לצחוקים יותר גדולים.
ישנן שני סוגי תנועות - למשוך ולדחוף.
יש קומדיה כשאני מסתבך וכשיש קונפליקט עם מה שאני רוצה לעשות.
כל תנועה דורשת מתח מסוים בשרירים. יותר מדי או פחות מדי מתח, מצחיק.
אין מתח בכלל - שיכור, זקן, מדוכא... גוף רגוע - משועמם, יום יום... גוף מתוח - לחץ (נראה כאילו יש מלא אנרגיה ואין לאן לתעל אותה).
תאונות מצחיקות.
אחרי תאונה, יש שלוש תגובות אפשרויות - לעשות כאילו כואב לכם באמת (אבל זה לא מצחיק אלא מדאיג), להגיב בצורה רנדומלית
(כדי שהקהל ידע שזה לא אמיתי, וכדי שיהיה לי תירוץ לעשות משהו ממש טיפשי ורנדומלי שנועד להצחיק אנשים), ולהגיב כאילו הכל בסדר כדי שלא נרגיש נחותים (למרות שברור לכולם שממש כואב לכם).
גם תנועות טבעיות, מחוות שאתם עושים באופן טבעי כדי להביע את עצמכם, יכולות להם שימוש בשביל תאונות פוטנציאליות.
הרבה דברים יותר מצחיקים כשיש משהו בסיכון. לפעמים כשיש משהו בסיכון (כמו הכבוד שלכם)
ואתם נבוכים מתאונה שקרתה, אתם נלחצים והמתח בגוף עולה, ואז אתם פועלים כדי לתקן את הטעות עם בהילות מוגזמת.
וזה כמובן יכול לגרום לתאונות נוספות, כי זה גורם לתנועות שלכם להיות נמהרות ולא מדויקות.
כאב, סבל, חוסר מזל... מצחיקים. וגם כשאתם "מתאכזרים" למישהו (כמו הכלב).
כשמחקים חיה, צריך לשים לב לא רק לתנועות ולקצב שלה... אלא גם לחוסר התנועתיות שלה.
חיה נעה מעצירה לעצירה. עם מטרה מסוימת. עם אקונומי.
גם לאבולוציית הצחוק במופע יש משמעות. בשלב כלשהו במופע, כשהקהל משוחרר הכול כבר הופך להיות מצחיק.
הצטרפו למועדון חברים
050-7818483