כדי לצחוק מבדיחה, אתה צריך לעקוב אחר המסלול רב המלל המפותל שבו
היא מסופרת ולקלוט ברגע נתון את
(ה - Punchline). את המשמעות או המשמעויות המסתתרות בגוף הבדיחה.
מי שלא הצליח מסיבה כלשהי לקלוט את כל המילים, או מי שלא הצליח לפענח
את הבדיחה אומר "לא הבנתי",
ולעתים הוא מבקש שיספרו לו את הבדיחה שוב כדי לנסות ולפענח אותה מחדש.
כך לדוגמה הבדיחה הבאה: שני יהודים שקועים בשיחה, מטיילים על הטיילת
לחוף ימה של תל אביב לפתע אומר האחד "תסתכל הים עולה",
עונה לו השני - "יופי תמכור".
לא ניתן להבין בדיחה זו ולצחוק לולא פעל המוח באופן לא שגרתי כדי להבין
את חוסר ההתאמה שבין דבריו של היהודי הראשון שהים עולה
לבין תשובתו של השני "יופי תמכור".
חוסר הקשר התמטי בין דבריו של הראשון ותשובתו של השני מאלצת את
המוח לחפש את הסיבה לאי ההתאמה שזה עתה קלט.
תהליך החיפוש הינו תהליך פיענוח קוגניטיבי שבמידה והגיע לידי מיצוי,
התוצאה שלו היא הבנת הקשר החדש בין חלקי הבדיחה שלפיו -
היהודי השני חשב על הבורסה ולא על גאות הים.

באחת הסצנות בסרטם של לורל הרדי (Twice Two,1933)
כתובה הכותרת הבאה:
"הארדי היה נשוי, לורל גם כן היה לא מאושר"



בכותרת הזו קיים חוסר איזון בולט בין החלק הראשון של המשפט לחלקו השני.
הגורם לחוסר האיזון הינן שתי המילים "גם כן".
לכאורה שתי מילים שאמורות לאזן בין חלקי המשפט ואילו כאן על פניו לא
קיים איזון שכזה אלא אם כן, המוח יפעל כדי לפענח את אי ההתאמה הגלויה במשפט.
תהליך הפיענוח מביא לידי כך שהאדם הצוחק מזהה שלושה משפטים סמויים
בלתי נראים לעין או לחילופין שלוש משמעויות שונות הנובעות מהמשפט הזה.
השתיים הראשונות:
1 - הארדי אינו מאושר בנישואיו 2 - לורל גם הוא נשוי.
כדי לתת סיבה תואמת חשיבה הגיונית מדוע נעשה שימוש במילים "גם כן",
מופיעה המשמעות השלישית והיא 3 - לורל והארדי אינם מאושרים בנישואיהם.
שלושת המשמעויות הסמויות אמורות לייצר את המשפט הווירטואלי
"הנכון" שהיה אמור להיות
"הארדי נשוי ואינו מאושר ולורל גם כן נשוי וגם הוא אינו מאושר".
לו היה המשפט נכתב כך לא הייתה קיימת אי התאמה ומכאן גם לא היה קיים ההומור.



מכאן אנו למדים שכדי שייווצר ההומור, המוח צריך לעבור תהליך קוגניטיבי מורכב
כדי לפענח את אי ההתאמה ורק אם אי ההתאמה הובנה,
יופיע הצחוק כסמן חיצוני שאומר כי הצוחק הבין את הבדיחה או את ההומור הטמון במשפט.
כאן יש לציין שבפיענוח הומור מילולי או בפיענוח בדיחה, ישנן דרגות קושי שונות.
ישנן בדיחות שקשות יותר לפיענוח ואחרות קלות יותר. דרגת הקושי תלויה לא רק במורכבות
או במבנה של הבדיחה או של ההומור אלא, גם ברקע התרבותי שלו
ובמאפיינים האישיותיים של האדם הקולט את ההומור, ובתוך כך גם בכישוריו הקוגניטיביים.
בפיענוח בדיחה נלקח בחשבון שבין יוצר הבדיחה לקולט אותה אמור
להיות מכנה תרבותי משותף, שבזכותו יכול הנמען להבין את המסר ולהגיב אליו בצחוק
(Raskin 1985, 16-17, Gervais, M., Wilson, D. 2005).
בנוגע לקריקטורות יש לציין שישנם שני סוגים של קריקטורות;
קריקטורות שאינן הומוריסטיות ובהן המסר גלוי וברור ודורשות כישורי חשיבה ופיענוח נמוכים,
וקריקטורות שהן הומוריסטיות ודורשות כישורי חשיבה ופיענוח גבוהים.
רוב הקריקטורות המפורסמות באמצעי התקשורת ובוודאי בעולם המערבי
הן הומוריסטיות ואליהן נתייחס.
הקריקטורה ההומוריסטית מטבעה דורשת חשיבה ופיענוח.
דרגת הקושי שבפיענוח משתנה מקריקטורה אחת לאחרת וכמו כן פענוח הבדיחה תלויה
גם ברקע התרבותי של המפענח, במבנה אישיותו וכישוריו הקוגניטיביים.

      

דוש, ללא כותרת, מתוך:
ארבעים! סיפור המדינה בקריקטורות, 1988 מי שמביט בקריקטורה
שלפנינו עומד בפני השאלה- מה זה אומר? מול קריקטורה לא ייתכן להיות אדישים.
או שמבינים אותה או שחשים אי נוחות.
מטבע הדברים אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להביט
בקריקטורה ולא להבין את פישרה.
כאן נכנס המוח לתהליך של פיענוח וניסיון לפרק את החידה ולהבין אותה.
נדמה שהקריקטורה של דוש, מגדולי הקריקטוריסטים במדינת ישראל,
מלמדת על נצחיותה לפחות עד רגע זה.
אם מי שמביט בקריקטורה הינו ישראלי בוגר שאת רוב שנותיו חי בארץ ומכיר
את תרבות השיח שבה, מבין שמה שיש לקריקטורה לומר הוא שדבר לא השתנה.
הישראלי חשב שאנחנו נהיה חברה אחרת, טובה יותר, תומכת יותר ושוויונית יותר ואפשר
להוסיף כאן עוד מילים רבות עם הסיומת יותר...
תלוי באישיותו של מי שמביט בקריקטורה ובהלך המחשבה שלו.
כל המילים שלא נכתבו בקריקטורה ועולות במחשבתו של הקורא
הן תוצאה של תהליך
החשיבה והפענוח של הקריקטורה, בניסיון להבין למה התכוון הקריקטוריסט כשאייר את הקריקטורה.

לעמוד הבא:
הומור מילולי והבנה