הומור מילולי והבנה - יש מי שעדיין מייחסים למושג הומור את הפן המילולי דווקא,
אולם ההתייחסות הרווחת למושג הומור הינה מקיפה יותר ומתייחסת
למכלול הביטויים שלה הן בפן המילולי והן בפן הוויזואלי.
ההומור המילולי או, ההומור המשולב בין המילולי לוויזואלי הם בדרך כלל מורכבים
יותר מההומור הוויזואלי,
העומד בפני עצמו, ודורשים השקעת מאמץ חשיבה ופענוח גדולים יותר.
ההומור המילולי נוטה להשתעשע בתבניות קוגניטיביות יוצאות דופן,
שגורמות לנו סיפוק והנאה במידה והבנו את המסלול החשיבתי יוצא הדופן ולמעשה,
את שפתו של ההומור.

* שפת ההומור מתבססת על השפה הנורמטיבית, אולם היא עשירה הרבה יותר.
שפת ההומור יודעת לחבר ברמה הקוגניטיבית בין מילים לבין משפטים שבשפה
הנורמטיבית אינם זרים זה לצד זה.
על ידי כך יוצר ההומור שפה חדשה משלו.
לעיתים שפה זו משפיעה על השפה הנורמטיבית וחלקים נבחרים ממנה משתלבים בתוכה.
די אם נזכיר את מה שמכונה "השפה הגששית" של חבורת הגשש החיוור
שהשפיעה וחדרה עמוקות לשפה העברית (ראו, רוזנטל 2007).

* הייחודיות של שפת ההומור היא בכך שהיא מייצרת את עצמה כל פעם מחדש.
להבדיל מהשפה הנורמטיבית, שלמרות יוצאי הדופן שבה יש לה תבניות בסיסיות קבועות,
שפת ההומור מפתיעה ביכולתה להשתנות לעיתים בין רגע
(ראו: Davies 2011, Oring 2011 a/b).
כשמעמידים את השפה הנורמטיבית אל מול שפת ההומור אנו מעמידים
למעשה שתי פעולות קוגניטיביות סותרות של המוח.
בראשונה, המוח פועל בתבניות רציונליות מאורגנות
היטב ודוחה כל מה שאינו תואם את התבניות הללו.
באחרת, המוח פועל בניגוד לתפקוד הנורמטיבי ולוקח לעצמו חופש לשבור את
כללי המשחק ולהתנהל באופן, שבו חיבורים קוגניטיביים ואינטלקטואליים
בלתי אפשריים הופכים לאפשריים באותו הרגע שבו נוצר.

שלומי אלגוסי מציג: "לצחוק מחוץ לקופסא" בכנס חברת "טאפרוור"



* ההומור. איני מתכוון להיכנס במאמר זה לדיון תאורטי נרחב על שפת ההומור
אלא להצביע על דרך פעולתו שכאמור חמקמקה היא ורבת פנים.
שפת ההומור מתבססת על שלושה רבדים: הרובד המילולי,
הרובד הפסיכולוגי והרובד התרבותי.
הבנת ההומור אצל הנמען - מפענח ההומור - מתבססת על שלושת הרבדים גם יחד.
התגובה של הנמען להומור תלויה בגורמים נוספים כגון:
מצבו הנפשי והפיזי בזמן קליטת ההומור והיחס שלו - שלילי או חיובי -
לתכני ההומור (סובר, 2011).
הסימן לסיום תהליך הפענוח והבנת ההומור הינו הצחוק.
לעתים התגובה תהיה צחוק גדול, ולעתים חיוך קל, בהתאם לשלושת הרבדים שציינתי.
מכאן שיש להבחין בין הבנת ההומור, שהינה תוצאה של תהליך פיענוח קוגניטיבי,
לבין התגובה להומור שהינה הצחוק.
לא תמיד התגובה ומורכבות פיענוח התהליכים הקוגניטיביים מסונכרנים,
ויכול להיווצר פער בין שני המרכיבים הללו
(ראו, Attardo 2003, 1287-1294).
כאן יש לומר שכשאני מציין את המילה צחוק כתגובה, אני מכיל בתוכה גם את החיוך
שנמצא במדרג התגובות למצב קומי, או למצב הומוריסטי,
מילולי, ויזואלי או אחר.
כל מצב של הומור מחייב את האדם לחשוב.
החשיבה פועלת גם כאשר ההומור הינו מילולי וגם כאשר ההומור הינו ויזואלי או בשילוב ביניהם.
צ'אפלין מבסס את ההומור שלו על הפן הוויזואלי, ואילו גראוצ'ו מארקס
ווודי אלן מבססים את ההומור שלהם בעיקר על הפן המילולי.
אנחנו מתחברים לסוג מסוים של ההומור בהתאם ל"טעם" שלנו, שהוא פועל יוצא
של מבנה האישיות שלנו והמאפיינים הקוגניטיביים של המוח שלנו.
שלומי אלגוסי מציג: גיבוש חברתי



להבין ולייצר הומור כאמצעי לשימור ולשיפור הכושר הקוגניטיבי לאחרונה
מופיעות ברחבי העולם תוכניות לשיפור תפקודו של המוח.
בין השאר שתי חברות ביטוח, חברת מֵטלָייף וחברת הוּמָנָה, מציעות ללקוחותיהן
חוברת ושמה "אהוב את המוח שלך" בצירוף תוכנה לטיפוח כושר המוח.
החברות מציעות אף "מחנה אימון לכושר המוח" מלוּוה בתוכנה. חברת נינטנדו
הפיקה משחק וידאו ושמו "Brain age"
המיועד לבני חמישים ומעלה ובו תרגילי חשבון ופעילויות של זיכרון מילולי
("ניו יורק טיימס" 2006).
אתרים באינטרנט כגון: happyneuron.com וֿmybraintrainer.com
מציעים תרגילים מסוגים שונים למוח למי שמעוניין לשמר את הכישורים
הקוגניטיביים שלו או לשפרם, למשל להיות מהיר וחד יותר מבחינה מנטלית,
לשפר את הזיכרון ולהיטיב את יכולת החשיבה.
ייתכן וחלק מהקוראים שורות אלו שיחק במשחקי הסודוקו או מילא תשבצים.
הם הפכו לחלק אינטגרלי של כמעט כל עיתון יומי ברחבי העולם.
גם להם מייחסים
את היכולת לשפר את הכישורים הקוגניטיביים של מי שמתרגל אותם.
מחקרים חדשים מלמדים על כך שפעילות מוחית כגון:
קריאה, למידה, חשיבה או משחק כמו גם פעילות חברתית, יכולים להשפיע באופן
חיובי על מניעה, האטה או עצירה של דימנסיה מוחית כמו אלצהיימר - ראו,
(Barnes, Yaffe, 2011; Health Hub, 2013).

* ההומור המילולי מטבעו הינו סוג של משחק קוגניטבי המשלב בתוכו בין היתר
גם אינטראקציה חברתית שהנאה בצידה כמו בכל משחק אחר
(ראו, Lippman Dunn, 2000; Forabosco 1992).
מכאן יש להניח שתרגילים למוח נחוצים לאדם כדי לשמר או לשפר את יכולותיו
הקוגניטיביים כפי שספורט מסייע לשפר את היכולות הגופניות שלו.
מחקרים מראים שהמוח מתנהג כרשת עצבית המארגנת את עצמה;
מערכת שמסווגת בעצמה את המידע החדש שהיא קולטת אל תוך דפוסים (Patterns)
שמוּכּרים לה.
אם אי אפשר לשבץ מידע לתוך דפוס קיים היא יוצרת דפוס חדש.
במערכת מידע שמארגנת את עצמה (Self- Organizing Information System)
רעיון יכול להיות הגיוני לאחר מעשה, אך קשה לצפות אותו מראש.
הדבר נובע מהאופי האֿסימטרי של דפוסי החשיבה -
בדרך זו נוצר ההומור (דה בונו, 1994, 29-28).
ההומור מאלץ את המוח לחשוב באופן לא שגרתי.
הוא מבוסס על כישורי פענוח יצירתיים, ומשום כך הוא לא רק שומר על ערנות קוגניטיבית,
שהיא חלק אינטגרלי של מנגנון הפענוח של ההומור,
אלא גם פורץ מסלולי חשיבה חדשים.
מכאן ניתן להניח שיצירת מסלולי חשיבה חדשים פירושם פיתוח ושיפור
הכישורים הקוגניטיביים של המוח.
(על הקשר בין הומור להגברת היצירתיות ניתן ללמוד ממחקריהם של
1976 Ziv) Isen et al., 1987; Isen, Johnson, Mertz Robinson, 1985;

* ככל שההומור הוויזואלי או המילולי או השילוב ביניהם מעמידים אתגר קוגניטיבי
מורכב וקשה יותר להבנה, כך מתאמץ המוח עוד יותר כדי לתת מענה לאתגר.
מכאן ניתן להניח שחברה צוחקת היא לא רק בריאה יותר,
אלא גם בעלת כישורים קוגניטיביים ויצירתיים משופרים.
ההנאה מן ההומור נובעת בין השאר מן היכולת למצוא את הפתרון ולחוש סיפוק.
הנאה זו דומה לאותו סיפוק שיש למי שהצליח לסיים משימה כלשהי,
ולאחר שעמד בה הוא פורץ בצחוק גדול.

להרצאה הומור כדרך חיים