אקדים ואומר שרק לאחר שפגשתי את מורי הדרך שלי בתחום הכי קשה
באמנויות הבמה, ליצנות, הבנתי בעצם מה זה להיות ליצן.
פיליפ גולייה - philippe Gaulier.
גולייה מייסד שיטה ייחודית בתיאטרון הפיזי,
מושפע מתורתו של ז'אק לקוק, פרובוקטור בלתי מתפשר.

* * * * *
* ללמוד ליצנות אצל פיליפ גולייה זאת חוויה שקשה מאוד להגדירה.
בשעתיים הראשונות פיליפ גולייה משתעשע בכל מיני משחקים המוכרים לנו מהילדות,
"הרצל אמר": ידיים למעלה וכו'.
כל השתלשלות המשחקים הופכת בין רגע למצחיקה עד מאוד.
צחוק זה מזכיר לי את צחוקם של הילדים הקטנים הנהנים לשחק.
ובתוך ההנאה האין סופית מתחילים לצחוק צחוק בריא. לשים הכול בצד לשחק וליהנות.

* ואכן הסטטיסטיקה לא טועה וטוענת:
"ילדים צוחקים בין 450 ל - 400 פעם ביום!
לעומת מבוגרים שצוחקים בין 20 ל - 15 פעם ביום."
עצוב!!!

על דרך הלמידה של המורה - פיליפ גולייה philippe Gaulier



פיליפ גולייה מתמקד בדמות הליצן.
ראשית פיליפ גולייה משיל מעליך את כל מה שאי פעם חשבת על דמות הליצן.
אני תמיד ראיתי בדמיוני ליצן צבעוני, עם המון פרצופים והבעות פנים
שמתאמצות כל הזמן לגרום למישהו לצחוק.
פיליפ גולייה טוען שאם מישהו בקהל לא צוחק זאת בעיה שלו.
הצחוק נמצא אצלו.
אצל כל אחד מאתנו ותפקידו של הליצן הוא לגרום לנו לצחוק.
אחד הטיפים החשובים שקיבלתי מפיליפ גולייה הוא לא להיצמד לטקסטים,
למצבים שהכנתי מראש, לא להתחכם.
לגלות את החדש ולזרום עם הקהל.

* לדוגמה: אם אני מציג קטע מצחיק (לדעתי) והקהל אינו צוחק,
לא לחפש קטע נוסף מצחיק, (לדעתי) "ולהראות להם."
אלא. לקחת אוויר.
לפנות אל הקהל, לדבר אתו בגובה העיניים ולומר לו "היום זה לא היום שלי" -
כדי שהם, הקהל יצילו אותי וירים אותי מעלה.
כך הופכים מצב של כישלון להצלחה ולא נכנסים ל"ביצה" ושוקעים לתוכה.
הדרך של פיליפ גולייה מתמקדת במטרה חיונית אחת:
"איך לא להיות משעמם. מסתבר שרובנו מאוד משעממים."



בכל אחד מאתנו מסתתר ליצן או במילים אחרות רוח שטות ומעשים "מוטרפים".

* מציאת הליצן של עצמנו הוא תהליך מורכב, אך בסופו של דבר משתלם מאוד.
הליצן משתמש לא רק בווירטואוזיות הרגילה שלו בתור שחקן,
אלא גם את הכישלונות שלו הופך אותם לחבר למשחק:
הכישלון.
בבית הספר של פיליפ גולייה קוראים לו - פלופ, "Flop".
מר כישלון, כי מתייחסים אליו עם יחס מזלזל אבל עם הרבה כבוד -
Flop. הוא הפרטנר שלך.
זאת הזדמנות גדולה לליצן כש"מגיע" ה -Flop הליצן מסתתר מאחורי אפו האדום
ותחפושתו הביזרית מאפשרים לו לחשוף את כל המקומות
המטורפים באישיותו.

* הליצן מסתכל לעבר הקהל מדי פעם.
הוא אינו יכול לחיות בלי הקשר הישיר עם הצופים.
הנאתו הגדולה מתעלוליו, פניותיו לקהל, השפה הפיסית הברורה והבוטה,
כל אלה מעניקים לו מקום של כבוד בגלריה של הליצנים הקלאסיים.



* מספר משפטים מפי פיליפ גולייה - המורה שלי לליצנות

* "בלימוד עבודת השחקן, "הליצן" הוא השלב האחרון.
למה?
כיוון שלמצוא את הליצן שלך, דמות האידיוט הייחודי שלך,
הוא רגע משמעותי בחייו של כל שחקן.
איך לאפשר למגוחך, למשוגע ולאידיוט לצאת החוצה,
הדרך שבה הליצן משחק היא מיוחדת מאוד.
הוא משתגע לא רק בווירטואוזיות שלו כשחקן אלא גם כשותף נוסף.
בדרך כלל בלתי רצוי.
והוא הכישלון לדבריו: "אצלנו מכנים אותו מר 'פלופ' ומתייחסים אליו בכבוד.
המשחק עם מר 'פלופ' יוצר ווירטואוזיות של השחקן והופך אותו מיריב לשותף."

מצורף קישור לפודקאסטים עם פילים גולייה - Spotify