יום רביעי 21.9.2016 השעה 11:30 הוזמנתי להרצות בנושא הומור וצחוק.
המקום - מתנ"ס אלון שבות גושי עציון.
הקהל - רכזים ומדריכי נוער גברים ונשים תושבי הגוש.
תוך כדי דיבור, עיני קולטות באישה היושבת הרחק, בשורה אחרונה בקהל,
מניקה בשקט ובשלווה את תינוקה.
מראה מרגיע.
שאלתי: "האם אני מפריע?"
ענתה: "כמובן שלא.
רציתי להגיע להרצאה שלך. לא היה לי עם מי להשאיר את ילדי וחשבתי
שיהיה מעניין אם גם הוא יקשיב וילמד."
למה בעצם אני מדווח לכם על המקרה הזה?
פתאום ללא התראה מוקדמת, תוך כדי שאני מדבר.
שמעתי צחוק מתגלגל העולה ומתגבר מהכיוון בו האם יושבת.
התינוק צוחק. כולנו צחקנו באותו רגע. זה היה צחוק אמיתי ומלבב.
‏‏‎כנראה באחד מהרגעים שלי התיישבתי על צפצפה בקול ברווז,
שדגדגה את אזור הצחוק של התינוק.



בהזדמנות זו אספר לכם מה דעתי בעניין.
אם שמתם לב לכך, השפה הראשונה שתינוקות משתמשים בה
לפני שמתחילים לדבר, היא הצחוק!
מעניין?!
מאז שאתם תינוקות כל האנשים העוטפים אתכם, משפחה, חברים, שכנים,
מטפלות ועוברי אורח מחייכים וצוחקים סביבכם.
מראים לכם כמה העולם מצחיק.
כל זה קורה לכם מרגע היוולדו-תכם, האנשים הסובבים אתכם מוכנים לעשות הכול,
אבל הכול כדי שתחייכו ותצחקו. זה בגנים שלכם.
וזאת אתם תזכרו כשתגדלו ותעשו זאת גם לילדיכם ולנכדיכם.
במופעים ההומוריסטיים בהם אני מציג, אני תוהה באמת:
"איזה כייף לכם כשאתם צוחקים!" פתאום העולם נראה לכם ורוד.
איך כולם סביבכם נראים נחמדים כשאתם צוחקים. הכול נראה פתאום קל יותר.
נסו להיזכר מה קורה לכם כשאתם פוגשים בתינוק שמחייך וצוחק אליכם.
באותו רגע הכול מסביבכם נמס, מתחיל לפרוח.