הליצנים המוכרים לנו היום הם תולדה ישירה של הקרקס.
איך אפשר להעלות על הדעת קרקס בלי ליצנים.
הליצנים מתאימים לקרקס כמו "נקניקיה בלחמנייה".
הקרקס והליצנים באים יחד והם עושים זאת כמעט מההתחלה.
את הקרקס הראשון ייסד רב סמל בריטי בשם פיליפ אסטאלי.
ב -1768 מחוץ ללונדון,



ארגן אסטלי הצגה שבמרכזה עמדו תרגילי ראווה ברכיבה על סוסים.
טריקים אותם הוא למד בצבא בהיותו ביחידת הרוכבים "לבקרי".
אחד התעלולנים שלו (ברכיבה על סוס) היה אדם בשם ביילי בייטון.
ההופעה של בייטון שילבה בין זריזות ומיומנות מרהיבה ברכיבה על סוס
והפגנת מגושמות או חוסר זהירות מדהימים.
הקהל נהנה מאוד מהופעותיו וכינה אותו הליצן הראשון של הקרקס.
הפופולריות של בייטון ותרגילים אחרים נתנו לאסטלי את ההשראה
להגדיל את הקרקס שלו ולהוסיף קטעים כמו הליכה על חבל,
חיות נוספות, אקרובטים וכמובן ליצנים.
המילה "circus" פירושה עיגול והשתמשו בה לראשונה כאשר צ'ארלס היוס,
חבר לשעבר של אסטלי שיצר הופעה משלו וקרא לזה הקרקס המלכותי
"Royal Circus". זה לא לקח זמן רב וקרקסים רבים אחרים נוסדו
לפי התבנית של אסטלי והיוס והופעות נראו בכל רחבי אירופה.
הליצן היה הדמות הראשית בכולם. בשנת 1820 קרקסים נודדים רבים
נדדו לא רק ברחבי אירופה, אלא גם ברחבי יבשת אמריקה.
ההצגות הועלו בתוך אוהלי קנבס חסרי גג ובתוך הזירות האלה
הופיעו הליצנים רוכבים על סוסים, אקרובטים ואחרים.
להנאת קהלים נלהבים.
אחד החלוצים הגדולים בתחום הקרקס ב - 1830 היה פי.טי ברנום.
הוא החל בקונטיקט ויצא לדרך ברחבי הארץ עם אוהל קנבס
גדול ומקורה (עם גג בד) מציג לראווה גמד קומי שהיה ידוע בכינויו
"טום טם" (אצבעוני).
בהופעותיו הופיעו חיות, ליצנים, אקרובטים ואנשי בעלי תופעות פיזיות מוזרות.
הקרקס של פי.טי ברנום הפך לאחד הקרקסים המובילים בתקופה זו.
ב- 1881 התאחד פיטי ברנום עם המתחרה הגדול שלו ג'יימס איי ביילי
וכך נוצרה האטרקציה הגדולה מסוגה באמריקה והקרקס הגדול הזה נקרא
בארנום אנד בייליס. המופע הגדול על כדור הארץ.
הקרקס הזה התגאה באוסף הגדול ביותר של פילים וחיות אקזוטיות אחרות.



הליצן המפורסם ביותר באמריקה במאה ה- 19 היה איש בשם דן רייס.
הוא קרא לעצמו "יינקי דן" גידל זקנקן תייש,
חבש כובע צילינדר ולבש טייץ עם פסים אדומים ולבנים.
התלבושת וההופעה שלו היוו השראה לקריקטוריסטים
של התקופה והם יצרו בדמותו את הדוד סם.
יינקי דן שהחל את קריירת הקרקס שלו ב- 1840,
עשה סיבובי הופעות רבים עם קרקסים שונים עד לפרישתו לגימלאות ב - 1882
הכישרון הטבעי שלו ליצירת הומור הפכו אותו לפופולרי במיוחד בקרב קהל שלו.
הוא נהג לעבוד בהופעותיו עם חזירים מאומנים, כלבים וסוסים.
הוא זכור לטוב במיוחד בזכות ציטוטים קלי דעת שלו ממחזותיו של שייקספיר
ואלו זיכו אותו בכינוי "הליצן השייקספירי".
בשנת 1884 בהשראתו של יינקי דן וחבריו להופעות,
קמו חמישה אחים מברבו וויסקונסין בשם "רנגלינג" ופתחו קרקס משלהם.
להקות קטנות ומשפחתיות של שחקנים ומופיעים היו מאוד מקובלות
בתקופה זו במיוחד באירופה.
הרנגלינגים קראו לעצמם "רינגלינג ברוס סירקס" ויצאו לסיבוב
הופעות עם מופעי חיות,
להקת נגנים וליצנים (כמובן).
האח הצעיר נהיה הליצן הראשון שלהם.
מקרקס בעל זירה אחת פתחו הרינגלינגים קרקס בעל שלוש זירות
ובו התנהלו שלוש הצגות נפרדות בו זמנית.
האוהלים נהיו יותר ויותר גדולים ואכלסו קהל צופים של אלפים.
עד 1890 הפך קרקס האחים רינלינג למתחרה הגדול ביותר לקרקס ברנום וביילי.
ב - 1907 לאחר מותם של ברנום וביילי נקנה הקרקס שלהם ע"י האחים
ולהופעה שלהם קראו רינגלינג ברוס אנד ברנום ביילי סירקס.
כך נוצר האוסף הגדול ביותר של חיות ואומנים מבצעים שנראו אי פעם.
זאת הייתה בהחלט הופעה גדולה ביותר בעולם בשנים הראשונות של שנות 1900.
אלה היו בעצם ימי הזוהר של הקרקס.
האחים רינלינג המשיכו לצמוח ולרכוש קרקסים אחרים.
בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים היו להם 5000 עובדים
ו - 240 קרונות להובילם ממקום למקום.
המשבר הכלכלי של שנות השלושים
ואח"כ התחרות עם הטלוויזיה והקולנוע וצורות אחרות של בידור,
האטו את התפשטות הקרקסים הגדולים ורמסו קרקסים קטנים.
אבל הליצנים כפי שאנו מכירים אותם היום, התפתחו בהחלט.