היום, כולכם יודעים שהצחוק הוא אוניברסאלי.
בכל העולם צוחקים.
בשום בית-ספר לא מלמדים אתכם לצחוק.
(מלמדים מתמטיקה, ספרות, לשון, היסטוריה ועוד...)

הצחוק הוא אישי, הוא בגנים שלכם.
כשאתם צוחקים אתם משחררים אנרגיה הגורמת לשחרור, להרפיית הגוף והנפש
ואלה משפיעים על הרגש, הגוף, הנפש והרוח.
כאשר אתם צוחקים אתם מפחיתים מתח מודחק ומשחררים אנרגיה,
פריקת מתח מצטבר, פריקת רגשות שליליים.
זה מקל עליכם את מצוקות החיים.
אם זה בעיות כלכליות, מלחץ בעבודה, המתנה מורטת עצבים בפקקי התנועה וכו'...
כשאתם במתח ובכעס הגוף יכול למעשה לייצר אנרגיה שלילית,
רעלים נגד עצמכם, כשהוא נתון להשפעת רגשות שליליים,
המזיקה לנפש ולגוף שלכם.



אם כך, העדיפות ברורה, ומבלי לקבל חוות דעת רפואית של מומחה,
כולכם יודעים שעדיף להוציא את המתח דרך הצחוק ולא ע"י כעס.
לצחוק יש השפעה ברוכה על המערכת החיסונית ומשמש מנגנון הגנה טבעי
הבא להגן עליכם מכל החולי שנמצא סביבכם ביום יום.
צחוקם של ילדים מביאים איתם אושר ושמחת חיים.
צחוקם של הילדים מאפשרים להם להתחבר כמעט לכל המשחקים שהם משחקים.
זה גורם להם להיות במצב של הנאה ושעשוע, זה מפתח להם את הדמיון.
כשילדים צוחקים הם מפתחים את הריאות, מאיצים את הנשימה, והנשיפה,
מעלים את צריכת החמצן, מפעילים את שרירי הפנים והקיבה,
ממריצים את האיברים הפנימיים וגורמים להם לפעול טוב יותר ובכך מביאים
להרפיית שרירים וכל אלה מחזקים את הבריאות.

הצחוק נובע כתוצאה של מציאת פתרון לבעיה.
לעומת זאת הייאוש נובע לפעמים מ- אי היכולת שלכם למצוא פתרון לבעיה.
יש לכם את כל הסיבות לבחור בצחוק כי זה חלק אינטגראלי מהחיים הבריאים שלכם.
למה אתם צוחקים ומשחקים ואיך זה משנה את החשיבה שלכם?



"אם נדע במה הנשיא שיחק בילדותו, נבין איזה מנהיג הוא יהיה.
אם נמנע מחולדות להשתעשע, הן ימותו.
ואם לא נתקוטט מספיק, המוח שלכם לא יתפתח."

ד"ר סטיוארט בראון מתריע:
"המשחקים החדשים, השמרניים, העדינים והממותגים, מסרסים אתכם."
וואו!!! אני מסכים לחלוטין עם האדון המלומד. מסכים איתו על כל מילה ומילה.
חישבו לרגע מה קורה לילדים של היום, "דור הסמראטפונים."
באיזה מגרש משחקים הם משחקים היום?!
מתי לאחרונה ראיתם ילדים עם פציעות מרפק, שפשופי ברכיים, פגיעות ראש וכו'..?!
והכוונה שלי, מתי ראיתם ילדים שנפצעו ממשחק?!
אני זוכר את עצמי כילד כל יום שני וחמישי נוטף דם ממכה שקבלתי, מנפילה,
מהתנגשויות ראש בין שני ילדים ועוד כהנה וכהנה פציעות.
וממה הייתי נפצע?! מהמשחקים שהיינו משחקים בשכונה, בבית-ספר.
מהריצות, מהנפילות ומהתקוטטויות.
והיום ילדים ("דור המסכים") יכולים להיפצע באצבע,
מתנודות ההזזה של המסכים אולי מעכבר מחשבים שייפול עליהם.
ומכאן אני מסכים עם המלומד, המשחקים והצחוקים בילדותיכם פיתחו
אצלכם גירויים פנימיים וחיצוניים לחשיבה אחרת, (פולסים)
פיתחו אצלכם במוח מסלולים נוספים לחשיבה. חשיבה מחוץ לקופסה.
"מחשב מסלול מחדש."

משחקי הילדים משמשים כמרקם לגירויים ותגובות
היכולים לשמש אותם לתמרון חייהם הבוגרים.
ולשאלתי: דרך ההומור והצחוק אתם יכולים לראות את העולם מזוויות קצת אחרות,
רחבות יותר.
אתם יכולים להגיב למציאות ולמצבים מלחיצים בגמישות יתר.
ההומור מחזק את גמישות המחשבה.
הוא גורם לכם ליצירתיות, לביטחון עצמי, אתם יכולים להתמודד בקלות יתר
עם מצבים קשים ומאתגרים.
הצחוק מביא איתו פתיחות, שמחה, אהבה, יצירתיות, חופש.
הצחוק הוא ערך חברתי. מייצר סביבה נעימה לתקשורת טובה יותר עם הסובבים אתכם.
אנשים אוהבים להיות בחברת אנשים מצחיקים וצוחקים.
אפשר לראות, כשקבוצת אנשים הנפגשות יחד, יושבים ומתבדחים.
ומיד אפשר להרגיש איך כולם מתרכזים סביב הבדחן, המצחיקן, הליצן של החבריה.
אפשר לדמות את הצחוק כמו מנורה דולקת וכול היתושים מתקרבים סביבה.
הצחוק זו דרך בלתי אמצעית, תקשורת אנושית.

"הצחוק הוא המרחק הקטן ביותר בין שני אנשים" - ויקטור בורג'



מה קרה למבוגרים? למה הם הפסיקו לשחק?

סוגי המשחקים כמעט לא השתנו, האופן שבו אתם משחקים אותם השתנה.
המבוגרים לא הפסיקו לשחק לגמרי,
בעיקר החליפו את המשחקים שלהם במכוניות יוקרה, במעמד,
במשחקי כוח ופיתוי והחליטו לבצע הפרדה חמורה בין עבודה למשחק.
כיום אתם גדלים בתרבות שחושבת שאלו עולמות אחרים,
נפרדים, שלא לומר מנוגדים.
אלא שכיום התפיסות הללו מתחילות להשתנות - אני יכול לזהות דפוסי
משחק משולבים במקומות עבודה בשל הערך המוסף שלהם,
ובמקביל יש אנשים שרואים במקומות העבודה שלהם "זמן ארגז חול" לגדולים,
שבו הם יכולים להיות פתוחים, יצירתיים ומאושרים.
אחד הביטויים המובהקים של העניין הוא שילוב משחקים ממשיים במקומות העבודה.
התופעה רווחת, ישנם אנשים המיועדים לפעילויות חברתיות, תפקידם במשרדי
משאבי-אנוש והם פועלים לרווחת העובדים, להרחבת פעילויות גיבוש.
אם זה בחגים, בימי כיף, בכניסה לתפקידים חדשים ובמסיבות פרידה.
כל זה בה כדי לשבור את השגרה ולהביא להתחדשות ולהתרעננות.
כיום מתקיימת תנועות בחברות הייטק ובמשרדי פרסום, שפיזרו במשרדים
שולחנות פינג-פונג ומכונות פיינבול והוציאו את העובדים לימי כיף אתגריים,
כולל השתובבות ביער וטיפוס על חבלים.
המטרה ברורה - הגברת היצירתיות ועבודת הצוות.

📌משחק עם עצמים, למשל, עדיף בהרבה:
הוא מפעיל את היד, שמגרה את המוח, שמחזק את המשנה.
באחד המחקרים לדוגמה, על משחקים עם עצמים:
מצאו מבוגרים שבילדותם לא הרבו לשחק באמצעות הידיים
מתקשים לפתור בעיות מכאניות באופן יצירתי, בהשוואה לילדים שהיה להם קשר ליד.
ישנם מחקרים שמוכיחים את יתרונות המשחק אצל ילדים, מבוגרים ואפילו חיות.
אני בטוח שהם היו יכולים לפתור כך כמה בעיות רציניות.
כמי ששיחק רוב הזמן מחוץ לבית והייתי מגיע לפעמים הביתה רק שהייתי ממש רעב.
הרביתי לשחק בחוץ עם חברים, שיחקנו גם במשחקים עם עצמים.
ובמחשבה בה אני נמצא היום אני נזכר שלביתי לא נכנס בעל מקצוע.
כדוגמת אינסטלאטור, חשמלאי, טכנאי מכונות כביסה,
תיקוני צבע, הדבקת טפטים ועוד...
לרוב אני מבצע ופותר את התקלות בעזרת עשר אצבעותיי.
אולי זאת דוגמה אישית שלי למשחקים בהם שחקתי בילדותי???

📌אם כך מה עובר היום על החברה האנושית מבית, פה אצלכם בחצר?
מאבדת את תבניות המשחק המוכרות שלה.
וכשהקשר בין משחקי הילדות להפרעות הבגרות כל כך ברורים,
היום כמעט שלא נדרש כל מאמץ לקבל ידע, פשוט צריך להתיישב,
להישאר דומם מול המחשב, לחבור לחברים וריטואלים ללא כל מאמץ מאתגר ואנושי.
והגוף הפיזי שלכם חסר בו את האנרגיות, הדחף, צריך רק לא לשכוח להכניסו למטען.
חייבים לבדוק מה קורה לכל בני האדם כשעולם המשחקים משתנה.

ומנגד במקומות בהם אני עובד ומסתובב, הפכנו לצרכנים של צחוק ופעילויות חברה.
כך אני רואה את החברה שלנו היום בארץ.
אני לא מכיר שום חברה בעולם הצורכת צחוק\תרבות כמו החברה בישראל.
בערבי שישי מתכנסים בבתים קבוצות של 20-40 אנשים ומקיימים חוגי-בית
חברתיים מגיע מרצה להומור ולצחוק וכל החברותה יושבת כשלוש שעות,
מתחככים, צוחקים ומשחקים.
ולא רק בחוגי-בית בימי שישי. בשאר ימות השבוע מתקיימות פעילויות גיבוש
חברתיות ביחידות צה"ל, במקומות עבודה, בבתי-ספר,
בימי הולדת למבוגרים והמעגל הולך ומתרחב.
וזה הולך ככה: מגיעים למקום אם זה בית-קפה, מסעדה, בית,
חדר מורים. נפגשים, אוכלים, מברכים ומבצעים פעילות תוכן.
דוגמת "סדנת צחוק", "מופע הומוריסטי", "גיבוש חברתי" ואחר-כך קפה ועוגה והביתה.
שלוש עד ארבע שעות של "פצצת אנרגיה."
מתחככים, צוחקים ומשחקים.

וגם בבתי חולים מסתובבים היום ליצנים רפואיים ומשנים את האווירה הקודרת,
את מצב הרוח, את מצב הבריאות.
אני יכול להעיד על שינויים המתקיימים מזווית הראיה שלי. בו הצחוק וההומור
עומדים בראש מעיניי ופרנסתי.
זה התחיל ביום בהיר אחד פגשתי בד"ר שי פינטוב מומחה לרפואת ילדים,
אחרי שראה אותי במופע הומוריסטי.
בשיחתנו הִתְוָודֵּיתִי בפניו על לימודי ליצנות רפואית בקבוצת -
"Big Apple Circus" - ניו-יורק -ארה"ב -
שאל אותי: "אם אני מעוניין לעבוד כליצן רפואי בבית חולים?" אמרתי לו מיד: "כן!"
והשינוי בארץ התחיל. בבית-חולים "אסף הרופא" נכנס למחלקות ליצן רפואי.
ליצן רפואי כחלק מהצוות הרפואי.
כניסתו של הליצן הרפואי החלה בארץ בחודש יוני שנת 2,000
במקום רציני וכואב - כמו בית-חולים נכנס ליצן, ליצן רפואי למחלקות ילדים ולמחלקות המבוגרים.
בטח שואלים אתם את עצמכם מה הקשר בין ליצן לרפואה?! יש ניגוד גמור בין השניים.
הרפואה משדרת רצינות, אחריות, הצלת חיים.
לעומת זאת הליצנות מביאה איתה את רוח השטות,
המשחק, הנאה ויצירה, הצחוקים, השובבות ו- אי הרצינות.
עובדה אחת שלא ניתן להתכחש אליה.
מאז כניסתם של הליצנים הרפואיים לבתי החולים, האשפוז בבית החולים הפך
להיות מקום יותר נעים להיות בו ואפילו בריא יותר.
כשליצנים רפואיים בסביבה.
נופלות כל המחיצות, החרדות, הלחצים, הפחדים והנורמאליות.
כשנכנס רופא לחדר, לבדיקות שגרתיות ורואה לפניו ילד והורים צוחקים,
מיד הרופא מאבחן את הילד בדיאגנוזה: "אני רואה שמצבך השתפר היום..."
וכיום פועלים במרבית בתי-החולים בארץ ליצנים רפואיים המסתובבים במחלקות
הילדים ובמחלקות המבוגרים כחלק מהצוות הרפואי.
אם כך הדבר. אנחנו בדרך הנכונה.



אם נחזור לרגע למשחק, המשחק הוא משהו שנעשה באופן רצוני; אתגרי, ניתן להפרעה;
בראש ה גורם הנאה; כשהוא מבוצע כהלכה הוא משחרר את המשתתפים בו
מהעריצות של הזמן; נראה חסר מטרה, אבל ההטבות שיש בו ברורות למתבונן
ולמשתתפים כאחד; והתוצאה שלו היא בעלת חשיבות משנית ביחס להשתתפות במשחק עצמו.
במילים אחרות, לא חשוב הניצחון, העיקר ההשתתפות.
"כן", מודה ד"ר בראון, אבל מה שקרה לאִמרה הזו משקף את הצורה שבה
המשחק השתנה בעשורים האחרונים.
התרבות המערבית, למשל, מקדשת את המטרה - הניצחון, במקרה הזה -
ועל הדרך היא נהייתה תרבות של מפסידים ומנצחים.
המשחק עצמו נהפך לסיסמה, למותג, למכירת נעליים, למשני בחשיבותו.
זה מחלחל עמוק לתרבות שלנו: ילדים במערב משחקים כיום במסגרות מאורגנות.
במקום שהורים יאפשרו להם לצאת החוצה לחצר ולשחק,
הם רושמים אותם לחוגים: לכדורגל, לשיעורי פסנתר.
זו בניית רזומה, זה לא משחק. וזה משנה את חוקי המשחק.
ילדים שמשחקים משחקים חברתיים, פיזיים, מחוספסים, כמו גם ילדים שמרבים
במשחקי דמיון (עם בובות ועצמים אחרים)
מה ששחקנו פעם בשכונה, בחצר מתחת לבית, משחקי כדור בין שתי המדרכות
במעבר הכביש. הם ילדים שלומדים היטב - בראש, בגוף ובידיים -
איך להחליף תפקידים?.. לאלתר, לשקוע בחוויה, לשכוח מהכול.
המשחקים השכונתיים ששחקתם בילדותכם פתחו אצלכם את הקואורדינציה, חשיבה יצירתית,
התמודדות יחיד מול החברה. מתפתח אסטרטגיות ניהוליות חברתיות.
חוקר אחר, סרג'יו פליס, הוכיח את הקשר בין משחק, בעיקר פיזי ומחוספס,
להתפתחות תקינה של הקורטקס הפרונטלי,
שכפי הנראה אחראי על היכולת החברתית.
ישנם מחקרים רבים נוספים שקושרים בין משחק להתפתחות תקינה של חלקים
ותפקודים שונים במוח.
אתם צריכים לשאול את עצמכם לאיזה שינויים במוח גורמת צורת המשחק
העכשווית מול המחשב, האייפונים ודומיהם.
המשחקים שילדים ממציאים בעצמם חשובים במיוחד; הכוח של משחק פיזי
כזה גדול יותר מזה של "תופסת",
והכוח של משחק דמיון פרטי גדול מזה של משחקי לוח.
וכל אלה טובים בהרבה ממשחקי מחשב.



והנה עוד דבר מה שעולה לי בראש.
שערו בנפשכם, גשם יורד בחוץ, הגשם מביא איתו שלוליות - כשאתם,
המבוגרים נתקלים בשלולית, מה אתם עושים?!
מדלגים מעליה. ברור!.. לעומת זאת הילדים קופצים!.. נכנסים לתוכה.
וההבדל הוא פשוט. אצל הילדים גלומים אינטואיציה, רוח יצירה ומרץ ספונטני והנאה.
לכן הילדים קופצים אל תוך השלולית ורואים זאת כהנאה, משחק, שובבות,
התרוממות הרוח. ולא כמו המבוגרים.
מעבדים נתונים ומחשבים הסתברויות לביצוע הפעולה עד שלבסוף הפעולה נדחית,
וחושבים לעצמם: "מה יגידו השכנים?.."
כששייקספיר כתב שהחיים הם מחזה, אני חושב שהוא התכוון לומר שהחיים
הם משחק וצחוקים.

לסיכום:
צחוק ומשחק מביאים לעולם שמחה, חיבור ותחושת קלילות.
הם יכולים לעזור להפחית מתח, לחזק מערכות יחסים ולקדם יצירתיות ופתרון בעיות.
אפשר לצחוק ולשחק.
זה לא סוף העולם אם משהו לא מסתדר.
היכולת שלכם לצחוק מהומור זו אחת מהמתנות שקבלתם כבני-אדם.
אחת מאורות החיים הגורמים לכם להביט ולראות את החיים בדרך אחרת,
לגרום לדברים להשתנות.
וכל אלה יכולים לגרום לכם לפרוח ולאהוב.
בסך הכל, צחוק ומשחק תורמים לסביבה חיובית והרמונית יותר, מטפחים אושר ורווחה בקרב אנשים.
היכולת שלכם לצחוק ולחייך מחזקת אתכם ואת הסובבים אתכם.
היכולת שלכם לחייך היא גורמת לאנשים הפוגשים בכם להרגיש בנוח ולהיות מאושרים עם עצמם.
ההומור העצמי מעורר אצלכם ואצל אחרים לראות את הילד הפנימי מתעורר דרך המשחק.
החלטה שלכם היא איך לראות את העולם ובאיזה עיניים לראות את העולם.
היא בידכם והיכולת שלכם לבחור בצחוק ובטוב.

מאת: שלומי אלגוסי - קומיקאי\מרצה להומור