צחוק ומשחק הם לא בזבוז זמן. הם אימון לחיים.
אף אחד לא לימד אתכם לצחוק.
ובכל זאת, אתם יודעים בדיוק מתי לצחוק, עם מי לצחוק,
ולפעמים גם מתי הצחוק הוא הדבר היחיד שמחזיק אתכם.
אולי זו הסיבה שצחוק ומשחק מלווים את האדם מילדות ועד זקנה.
בכל העולם צוחקים.
בבית הספר מלמדים מתמטיקה, היסטוריה ולשון.
לצחוק אף אחד לא מלמד.
ובכל זאת, כולנו יודעים איך.



כשאנחנו צוחקים, אנחנו משחררים מתח.
כשילדים צוחקים, הם גם משחקים, חוקרים ולומדים את העולם.
המשחק מעורר סקרנות, מפתח את הדמיון ומאפשר להתמודד
עם מצבים חדשים בדרך טבעית ומהנה.
אולי זו הסיבה שהצחוק והמשחק מלווים אותנו כבר מהילדות:
הם לא רק גורמים לנו להרגיש טוב, אלא גם עוזרים לנו לחשוב אחרת.
השאלה האמיתית היא לא למה אנחנו צוחקים.
השאלה היא איך הצחוק והמשחק משנים את הדרך שבה אנחנו חושבים.



"אם נדע במה הנשיא שיחק בילדותו, נבין איזה מנהיג הוא יהיה.
אם נמנע מחולדות להשתעשע, הן ימותו.
ואם לא נתקוטט מספיק, המוח שלכם לא יתפתח."

ד"ר סטיוארט בראון מחלוצי חקר המשחק,
טוען שהדרך שבה אנחנו משחקים בילדות מעצבת את הדרך שבה נחשוב,
ניצור ונפתור בעיות בבגרות.

אני גדלתי בדור שבו המשחק היה בחוץ:
רצנו, נפלנו, טיפסנו, התווכחנו והמצאנו משחקים.
היום, ילדים רבים משחקים בעיקר מול מסכים.
זו לא רק שאלה של נוסטלגיה, אלא של סוג החוויה שהמשחק מעניק.

"הצחוק הוא המרחק הקטן ביותר בין שני אנשים" - ויקטור בורג'
אולי משום שהצחוק לא רק מקרב בינינו -
הוא גם מלמד אותנו לראות את העולם קצת אחרת.



מה קרה למבוגרים? למה הם הפסיקו לשחק?

האמת היא שהם לא הפסיקו לשחק.
הם פשוט החליפו את המשחקים שלהם.
במקום משחקי ילדות הגיעו משחקי קריירה, מעמד, כוח, כסף והישגים.
במשך שנים התרגלנו לחשוב שעבודה ומשחק הם שני עולמות נפרדים.
אבל בשנים האחרונות יותר ויותר ארגונים מבינים שמשחק אינו בזבוז זמן,
אלא דרך לעודד יצירתיות, עבודת צוות וחשיבה גמישה.
זו הסיבה שבמקומות עבודה רבים משלבים פעילויות גיבוש, משחקים וימי חוויה -
לא כדי "להעביר את הזמן", אלא כדי לחזק את האנשים שעובדים יחד.
הילדים משחקים כדי לגדול.
המבוגרים צריכים לחזור לשחק כדי לא להפסיק להתפתח.

📌משחק עם חפצים אינו רק בילוי.
הוא מפעיל את הידיים, מעורר סקרנות ומאתגר את החשיבה.
מחקרים מצאו שאנשים שבילדותם הרבו לשחק, לבנות,
לפרק ולהרכיב באמצעות הידיים, נוטים להתמודד טוב יותר
עם בעיות מכניות ועם מציאת פתרונות יצירתיים.
כשאני חושב על הילדות שלי, אני מבין עד כמה המשחקים האלה השפיעו גם עליי.
רוב הזמן שיחקתי בחוץ, בניתי, פירקתי, תיקנתי והתנסיתי.
גם היום, לפני שאני מזמין איש מקצוע, אני מנסה לפתור את התקלה בעצמי
אינסטלציה, חשמל, תיקונים קטנים בבית -
קודם כול אני מנסה להבין, לחשוב ולמצוא פתרון.
אולי המשחקים של הילדות לא לימדו אותי רק לשחק.
אולי הם לימדו אותי לא לפחד לנסות.


📌ככל שהמשחק הטבעי הולך ונעלם,
כך אנחנו מחפשים דרכים חדשות להחזיר אותו לחיים.
ילדים של פעם למדו דרך משחק.
ילדים רבים היום לומדים דרך מסך.
הידע זמין יותר מאי פעם, אבל הגוף משחק פחות.
וכשהמשחק משתנה, משתנה גם הדרך שבה אנחנו מתנסים,
טועים, מאלתרים ולומדים. ככל שהמשחק הטבעי נעלם,
כך המבוגרים מחפשים יותר הזדמנויות לצחוק, לשחק ולהיפגש.



למה המשחק חשוב כל כך?

ד"ר סטיוארט בראון מגדיר משחק כפעילות שנעשית מרצון,
מתוך סקרנות והנאה.
בזמן המשחק הזמן כמעט נעלם, והמטרה אינה רק לנצח - אלא להשתתף.
אבל כאן חל שינוי.
היום ילדים משחקים פחות משחקים שהם ממציאים בעצמם,
ויותר משחקים שמבוגרים מתכננים עבורם:
חוגים, מסגרות ומשחקים עם חוקים מוכנים מראש.
במשחק החופשי הילד לומד לאלתר, להחליף תפקידים, לפתור בעיות,
לשתף פעולה ולהתמודד עם הצלחה ועם כישלון.
מחקרים מצביעים על קשר בין משחק פעיל לבין התפתחות החשיבה,
היצירתיות והיכולות החברתיות. לכן השאלה איננה אם ילדים משחקים.
השאלה היא איזה משחקים הם משחקים.



נסו להיזכר בפעם האחרונה שנתקלתם בשלולית.
מה עושה מבוגר?
הוא עוקף אותה.
מה עושה ילד?
הוא קופץ לתוכה.
אותה שלולית.
שתי דרכים לראות אותה.
הילד רואה הזדמנות למשחק.
מבוגר רואה שלולית וחושב איך לא להירטב.
ילד רואה שלולית וחושב איך ליהנות.
אולי זו אחת הסיבות שילדים צוחקים יותר.

לסיכום:

צחוק ומשחק אינם משנים את המציאות.
הם משנים את הדרך שבה אנחנו פוגשים אותה.
הם מזכירים לנו להסתכל, להתנסות, לטעות, לקום, לצחוק ולהמשיך.
המשחק אינו רק שייך לילדות. הוא שייך לחיים.

משחק הוא אחת הדרכים שבהן בני אדם לומדים,
מתפתחים ומתמודדים עם החיים.

מאת: שלומי אלגוסי - קומיקאי\מרצה להומור