פנטומימה - אמנות ההבעה השקטה

פנטומימה היא אמנות של הבעה ללא מילים.
באמצעות תנועה, מבט, קצב ושפת גוף היא מספרת סיפור, מביעה רגש ויוצרת אשליה.
הפנטומימאי הופך את הבלתי נראה לנראה ומאפשר לקהל לראות חפצים,
מקומות ודמויות שאינם קיימים באמת.
עבור ליצן, הפנטומימה היא כלי עבודה מרכזי.
היא מאפשרת ליצור קשר עם כל קהל -
בכל גיל ובכל שפה.
לכן רבים מהליצנים הגדולים בעולם ביססו את אמנותם על קומדיה גופנית ופנטומימה,
ולעיתים אף הופיעו במשך שעה שלמה מבלי לומר מילה אחת.



כולנו משתמשים בפנטומימה

גם בלי להיות שחקנים, כולנו משתמשים בפנטומימה מדי יום.
תנועת ראש, הבעת פנים, תנוחת גוף או תנועת יד מעבירות מסר עוד לפני שנאמרה מילה אחת.
כאשר שפת הגוף מדויקת, היא מסוגלת להעביר כמעט כל מחשבה, רגש או פעולה.
זו בדיוק הסיבה שפנטומימה היא שפה בינלאומית
- שפה שכל אדם יכול להבין. 

אבנר המוזר, ינאי ושלומי אלגוסי - מופע של שעה ורבע - ללא מילה אחת



לראות את מה שאינו קיים

בפנטומימה אין חפצים אמיתיים.
הקהל מאמין בקיומם משום שהשחקן עצמו מאמין בהם.
אם אתם "מחזיקים" ספר בלתי נראה - אל תציגו רק את פעולת הקריאה.
הגיבו למה שאתם קוראים.
חייכו, הופתעו, נבהלו או התרגשו.
הקהל לא יראה רק ספר - הוא יראה את הסיפור.
האשליה נוצרת לא מהתנועה עצמה, אלא מהתגובה האנושית אליה.
ללמוד מהחיים פנטומימה מתחילה בהתבוננות.
התבוננו באנשים ברחוב, בבית קפה או בתחנת רכבת.
שימו לב כיצד ילד הולך, כיצד אדם ממהר נושא את גופו,
כיצד אדם מבוגר מתיישב או כיצד מישהו מחכה בחוסר סבלנות.
כל דמות מספרת סיפור דרך הגוף שלה.
ככל שתלמדו לראות טוב יותר את העולם,
כך תוכלו ליצור דמויות אמינות, מצחיקות ומרגשות יותר.

תרגיל לליצן

עמדו מול מראה ובנו דמויות שונות באמצעות הגוף בלבד.
נסו להיות:
ילדה בת שלוש.
נער בן שש-עשרה.
עקרת בית.
אב עייף.
נהג משאית.
שוטר.
פורץ.
אדם מבוגר.
אל תחשבו על הדיבור שלהם.
חשבו איך הם עומדים, איך הם הולכים,
איך הם מסתכלים ואיך הם נושמים.
שם מתחילה הדמות. 

לקרוא ולא להאמין

"אני חייב להתוודות. לא אהבתי פנטומימה.
אמרתי לא פעם שאם כל הפנטומימה תיעלם מן העולם
- העולם לא יהיה מקום גרוע יותר.
אחר כך גררו אותי כמעט בכוח לראות את המופע של אבנר המוזר.
כשהמופע הסתיים, היה צריך לגרור אותי החוצה מהאולם.
רציתי עוד.
אתם יודעים מה המרכיב החשוב ביותר בקומדיה?
תזמון.
ובמופע הזה התזמון היה מושלם.
הקצב, ההפתעות, הדיוק - הכול עבד.
פתאום אתה שוכח שיש על הבמה אדם אחד בלבד,
כמעט בלי מילים ועם מעט אביזרים, והוא מצליח להצחיק אולם שלם."
- יואל סיגל, רשת הטלוויזיה ABC