גן ויצו "אגמים" נתניה.
כשתראו תבינו כמה הצחוק וההומור מכניסים שמחה
בחיי היום יום, משחררים מתחים ולחצים.

לא להאמין כמה אנשים מצחיקים.
אנסה לתאר לכם את התחושות והחוויות שעברתי
יחד עם ההורים, צוות גננות וסייעות המדהימות בגן.

לפניכם דקה מהסדנה.👇🏽 סדנת צחוק לגננות וסייעות



עם כניסתי למתחם הגן התקבלתי בחיוך ענק ובסבר פנים יפות.
התחלה מבטיחה!..
באחד מחדרי הגן, מציץ לו שולחן ערוך באוכל ביתי כיד המלך.
הקהל התכבד בארוחה מכובדת. כנהוג במקומותינו.
באולם הגדול ליד, התקבצו והתישבו להם כ - 50 אנשים.
הכוללים, גננות, אנשי צוות והורי ילדי הגן. זהו ערב לכבודם.
בתוכנית האמנותית - סדנת צחוק אותה אני מנחה.
לקהל המוזמנים לא היה מושג מה מצפה להם.
אמרו להם תוכנית אמנותית או משהו כזה.
חוץ מניצה המנהלת לאף אחד אין מושג מה עומד להיות.
השעון צלצל. אני עומד חשוף מול הנוכחים, מציג את עצמי,
מסביר קלות מה הולך להיות...
ומרגע זה אני לא יכול לשלוט בחיוכים ובצחוקים העולים ומתגברים.
תוך כדי קטעי סטנד-אפ, וקטעי אימפרוביזציה.
אם בקטעי נונסנס, בדיחה פה, בדיחה שם.
וכמובן התבלבלות שלי. לדוגמה: (מציג תיק רופאים ווינטג') ואומר:
"איש אחד נכנס לחנות יד שנייה ושואל: מה השעה?"
במשפט הזה אני רגיל לשמוע צחוקים עולים. לרגע אני לא מבין מה קורה?!
וצוחק על עצמי שהתבלבלתי במילה האחרונה. במקום מה השעה?
הייתי צריך לומר: מה חדש?
תוך כדי שאני מתבדח על חשבוני. עוצר לרגע ומודה בטעות.
נושם. ומספר לקהל איפה טעיתי.
ואז כולם צוחקים יחד איתי. אופ!.. הלחץ משתחרר.
כמה פשוט, כמה מצחיק.
מכאן אני רק יכול להתענג מהרוח הגבית שהקהל הפגין.
שיתפו פעולה ולקחו חלק בסדנת הצחוק.
לרגע אחד לא יכולתי לעצור את הצחוק. זר לא יבין זאת!
אני יכול לומר בוודאות. כולם! ללא יוצא מן הכלל, היו בחלל האולם כיחידה אחת,
כמשפחה אחת שמחה וצוחקת ללא מחסומים.
וכמובן ללא ה-אגו שזז הצידה ואיפשר לשמחה ולאהבה ששררה במקום.
כנאמר: "משפחה צוחקת היא משפחה בריאה!" "חברה צוחקת היא חברה בריאה!"
תחושות הבטן שלי אומרות. הורים יקרים,
זכיתם לתת לילדיכם הרכים להיות במקום המכניס לתוכו, שמחה וצחוק.

* בהזדמנות זו אני רוצה להודות ולשבח את הצוות החינוכי הפועל בגן,
המתייחס לקבוצת הילדים, ולהוריהם בהכנסת שמחה וצחוק...
ו...כמובן למי שהזמינה אותי. ניצה. המנהלת את הגן ביד רמה ובאהבה גדולה.