מזמן לא צחקתי ככה

"מזמן לא צחקתי ככה"
בזמן האחרון אני נפעם כל פעם מחדש. ושם לב, בסוף כל הופעה, חלק נכבד מהקהל ניגש אליי, לחיצת יד חמה. ומשחרר אלי את המשפט:
"מזמן לא צחקתי ככה!"
באותו רגע, אני מהנהן בראשי להסכמה. מודה באשמה ועובר הלאה. בסיומו של יום, מגיע לביתי מפרק מעלי את שמחת עבודתי, מתלבש לעצמי.
מנסה להפנים את המשפט הזה ולהבין...

מזמן לא צחקתי ככה - לצחוק מחוץ לקופסא

מהרהר... מה זה?! מה אומר המשפט הזה שלא עוזב אותי?
מנסה להבין מה עומד מאחורי מי שאומר אותו. מאיפה הצחוק הגיע אליו לעורר אותו?!
מה בדיוק הצחיק אותו כדי לשחרר את המשפט הזה?! כמה זה מזמן?!
פעם, בתחילת דרכי כמצחיקן מחמאות מהסוג הזה היו מזכירים לי בלון נפוח שיוצא ממנו האוויר בדיוק אחרי שסיימנו לנפח אותו. "המובן מאליו."
והיום, ממרום גילי וניסיוני בשטח הבידור, נדמה לי שהפעם למשפט הזה יש בו עומק, התכוונות, יש בו נוכחות. והוא נופל על אוזניים קשובות.
למי ששחרר אותו ולמי שספג אותו.
עובדה שלא נשארתי אדיש. מן התפרקות רגשית שהחזקנו אותה במשך היום בבטן.
והנה זה נוגע בנו מבפנים, מהרחם. אולי?
בעקבות כך בזמן האחרון (שנה לערך) התחלתי לשים-לב לעניין עוד יותר. מחפש את "טביעת אצבע" למשפט הזה. מי הוא מולידו?!
וככה תוך כדי הופעה, המבט שלי מפליג בין גלי הצחוק המופיעים ללא התראה מוקדמת. תוך כדי עיניי מרצדות קדימה ולצדדים.
והנה! אני קולט מזווית עיני צחוקים המתפרצים ומתגלגלים ללא שליטה, ללא מעצורים, פעם מצד שמאל של האולם ופעם מצד ימין.
מזהה שחרור, שחרור של הנאה בגוף, בנפש. תנועות הגוף של כל מי שצוחקים מטלטלות אותם כמטוטלת, אחורה וקדימה, והגוף שלהם בלתי נשלט,
מעין שחיין, החותר לקו המטרה. הצחוק הזה משחרר איתו רגש חבוי בלתי נשלט, המגיע ממעיין הילדות והנעורים. ומדביק את הקהל במחיאות
כפיים מעוררות הזדהות המתלוות ומתחברות לצחוק אחד גדול.
לראות ולא להאמין את ההיסטריה האוחזת בקהל, הצחוקים עולים ומגיעים מתוך המושבים המרופדים הרעידו את אַמּוֹת הַסִּפִּים.
ואני תוהה מאיפה הפלא הזה נולד?! ואני שמח! שמח בהגיעי ליעודי, שמח בחלקת אלוהים הקטנה שלי ומשחרר מתוכי, בלי הכנה מוקדמת.
היום צחקתי כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן. והצחוק - בשמיים.

בעודי חושב ומנסה להעלות ספקות מקבל תשובות נוספות מחברי למקצוע, זיו ברייטברט.
עלו כמה דברים, הן מנקודת מבטו של אומר המשפט והן מנקודת מבטו של שומע המשפט. וזה מה שיצא. מנקודת מבטו של אומר המשפט:
מזמן לא פרגנתי לעצמי. מזמן לא שמתי לב כמה הומור והצחוק חשובים בחיים ונותן לנו את האפשרות קצת להרפות.
מגיע לי ליהנות ולשים מעת לעת את כובד משקלם של החיים בצד. מזמן לא עשיתי משהו עבורי, עבור האושר שלי.
מנקודת מבטו של שומע המשפט:
תודה רבה, איזה כיף לשמוע. תודה רבה, נעים לשמוע שזה נגע בך. תודה רבה, מזמן לא נהניתי ככה להצחיק אנשים.
תודה רבה, זה מזכיר לי להגיד תודה על המתנה שנתנו לי מלמעלה לעשות לאנשים טוב על הלב. תודה רבה, מזמן לא אמרתי לעצמי
איזה כיף שאני עובד במה שאני אוהב.
תודה רבה, מזמן לא עצרתי לחשוב מה בעצם קורה שם... למה אנשים מחכים כ"כ הרבה זמן בשביל לצחוק?!

מצחיק מאוד

נקודה נוספת עולה בדעתי.
הצחוק הזה מעורר את הנפש, מבטא את רגש היופי, מבטא דרך של פריצה גבולות. פריצת מסגרות, פריצה של מחשבות מקובעות.
הצחוק מקבל משמעות. הצחוק הוא לא רק הנאה של הרגע הזה, הצחוק ברגעים אלו בא לידי ביטוי ומשמש לנו, בדרך שלנו להביע את עצמנו, ללא מחיצות.
יותר מכך, הדרך בה אנו יכולים להכיר את עצמינו ללא הגנות. לומר את אשר על ליבנו. לומר את דעתנו.
אשרי האיש השמח בחלקו.
והגדולה מכל, דרך חברתי, בלתי תלותית להציג ולהכיר את עצמינו בפני החברה. במילה אחת סיפוק, לצוחק ולמצחיק.

מאת: שלומי אלגוסי - תודה מיוחד לעופר לנגר
הצטרפו למועדון חברים
050-7818483