להיות ליצן רפואי אינו רק לדעת להצחיק.
זו היכולת לפגוש אדם ברגע של כאב, פחד או חוסר ודאות -
ולהעניק לו רגע אחד של חיוך, תקווה ואנושיות.

ליצן רפואי זקוק ליותר מחוש הומור.
הוא זקוק ליכולת להקשיב.
לסבלנות.
לרגישות.
לענווה.
וליכולת לשים לרגע את עצמו בצד, כדי להיות שם עבור האדם שמולו.
הומור הוא הכלי.
הקשר האנושי הוא המטרה.

בבית החולים רוב ההחלטות מתקבלות עבור המטופל.
אומרים לו לאן ללכת, מתי להיבדק, מתי לקחת תרופה ומתי לשכב במיטה.
תחושת השליטה שלו הולכת ונשחקת.
הליצן הרפואי פועל אחרת.
עוד לפני הצחוק, לפני המשחק ולפני כל בדיחה - הוא נוקש בדלת ושואל:
"אפשר להיכנס?"
אם התשובה היא "לא" - הוא מכבד אותה ויוצא.
דווקא ה"לא" הזה הוא רגע חשוב.
זו הפעם הראשונה שמישהו מחזיר למטופל את זכות הבחירה.
פתאום יש לו שליטה.
הוא קובע מי ייכנס לחדר שלו ומתי.
רק אחרי שנוצר האמון מתחיל המשחק.

שבח פרידלר ושלומי אלגוסי - מלמדים ליצנות רפואית



ליצן רפואי אינו נמדד בכמות הצחוקים שהוא יוצר,
אלא ביכולתו להתאים את עצמו לכל אדם, לכל משפחה ולכל רגע.
לפעמים הוא מצחיק.
לפעמים הוא רק מקשיב.
ולפעמים עצם הנוכחות שלו היא המתנה הגדולה ביותר.



להיות ליצן רפואי
להיות ליצן רפואי הוא לבחור באהבת אדם, באמפתיה ובנתינה.
להגיע בלי שיפוטיות.
להיות נוכח.
ולהאמין שגם ברגעים הקשים ביותר יש מקום לחיוך קטן.
לפני הכול, ליצן רפואי הוא אדם שאוהב אנשים.

האף האדום הוא רק הסמל.
הלב הוא הכלי החשוב ביותר של הליצן הרפואי.