מופע סטנד אפ יוצא דופן, יחיד ומיוחד.

מופע כזה עוד לא היה לי.

אם להודות באמת, גם לא חלמתי על מופע סטנד אפ דומה.

המזל נפל אצלי. כבוד גדול נפל בחלקי.



מזה הרבה שנים שאני מופיע כ -קומיקאי\סטנדאפיסט וכליצן.
אך על הזמנה למופע כזה לא ציפיתי.
הוזמנתי להופיע בפני המשפחה והחברים הקרובים. וואו!!!
הוזמנתי להופיע באירוע לא שגרתי - עצרת\אזכרה לזכרו של אדם יקר,
שגיא אור ז"ל שנרצח בפתח מועדון ה"נייט" ת"א בשנת 2007
שנתיים עברו מאז שנרצח.
חֶלְקִי באירוע המכובד היה... ב-חלק השני של האזכרה.
אחרי דברי זיכרון עצב וגעגועים.
חשבתי לעצמי איך אני קושר את הצחוק וההומור לאירוע שכזה?!
עצוב, שמח!
נשמתי עמוק, עמוק מבלי להבין איך מתנהגים במצב כזה והגעתי.
ממתין בסבלנות בצד, מחשבותי רצות, מחפשות מרגוע,
האווירה והעצב מגיעים עד אלי. הלב דופק לא כתמול שלשום.
האמת, היו לי חששות. ראשית, איך הקהל יגיב?!
איך אני אעמוד מול הקהל ואצחיק?!
האם הקהל יצחק ויתחבר אלי?! מה עושים במצבים אלו?
עד שאתם לא שם, לא ניתן לראות ולהבין... זאת סיטואציה שקשה להסביר.
למרות שברגעים אלו כותב אני את אשר על ליבי.
"מה שרואים משם לא רואים מכאן."
משפט אלמוני חזק. מי שהמציא אותו, שאפו!
אחרי כל ההקדמה.
את תוצאות הערב ניתן לקרוא בקטע הבא מתוך דבריה של האם, דליה:

"לשלומי היקר שלום רב, אני לא יכולה להירגע מהמופע שלך,
זה היה אחד המופעים הכי מצחיקים שראיתי,
הבן שלי, שגיא ז"ל היה בוודאות מתחבר אליך מייד והייתם הופכים לחברים הכי טובים.
הוא נולד להצחיק וכך הוא עשה בשלושים ושלוש שנות חייו, לא יכול היה להיות
מופע מקצועי מתאים ומכובד יותר מאשר המופע שלך הערב,
שעוד ידובר בו רבות...
תודה! זו מילה שאינה מבטאת את שאני רוצה לאמר
אבל השפה דלה מידי וקשה להעביר לך את שאני מרגישה.
שלומי, חשוב לי שתדע, לא צחקתי כך מאז הרצח.
שלומי לא אשכח אותך!
אם תרצה אשלח לך את הצילומים מתוך הדיסק של העצרת.
מקווה שנשמור על קשר. להתראות" - דליה אור.

מאחל לכל הגולשים בעמוד זה, ולכל אלו המתרגשים ממילים אלו.
שתזכו אתם ומשפחותיכם לבריאות טובה לשמחות שבדרך!