סטנדאפ למבוגרים הראשון שלי. מי חשב שכך יהיה...
מודעה קטנה הציצה עצמה מעל דפי העיתון, מקומון "העיר" ת"א תחת הכותרת:
"אתה מצחיק אתה על הבמה".
התקשרתי למספר שהיה רשום בתחתית המודעה ותכף ומיד נעניתי לאתגר.
התשובה מעבר לקו הייתה.
"אם אתה מצחיק יש לך במה למופע שלך. מופע קצר, מופע ארוך.
זה יכול להיות חמש דקות, רבע שעה, שעה, כמה שאת הרוצה.
כל עוד אתה מצחיק את הקהל אתה נשאר על הבמה."
נשמע מדליק מנקודת מבט זו.
להזכירכם, זה היה בשנות השמונים המוקדמות. 32 שנים עברו מאז.
עוד לפני שמישהו חשב על פיתוח סטארט אפ ההולך להתפתח בארץ.
מופעי "סטנדאפ" עוד יכבשו את הבמות.
אני הייתי שם אז. ומשם הביאני עד כאן.



לא ידעתי לתרגם את מה ששמעתי מעבר לקו.
לא היה לי קצה של מושג על מה הם מדברים.
"קום והצחק".
היה לי איזשהו מושג מה זה דבר מצחיק. או מה הופך את הקטע להיות מצחיק.
ידעתי בוודאות שאני מצחיק.
ובכל זאת... הביטחון שלי היה ברצפה.
איך אני מתמודד על הבמה כשהקהל לא צוחק?!
היום אני יודע. אני עושה זאת בקלות.
מה שמזכיר לי, בתקופה זו הייתי סטודנט למשחק, סיימתי שנה ראשונה
בבית-ספר למשחק "בית-צבי" רמת-גן.
ועברתי ללמוד בימוי "תיאטרון קהילתי".
איך ממשיכים מכאן?! להופיע ב - סטנד אפ למבוגרים?!
לשם כך גייסתי שניים מחברי לספסל הלימודים, חברים שלמדו איתי תיאטרון קהילתי.
ביקשתי אותם שישתפו איתי פעולה.
חני אלימלך ושמוליק חי קפצו על העגלה. שתפתי את השניים במידע הדל
שהיה לי לגבי מופע סטנדאפ.
האמת היו לנו ניסיונות רבים בהופעות קודמות שהרצנו יחד כמה וכמה
פעמים במתנסים ובקיבוצים. והיינו מצחיקים!
היום המיועד הגיע. זה היה בערב אשר התקיים במועדון "שבלול"
ב - דיזנגוף סנטר תל-אביב. את הערב הנחה אבי קושניר.
הרעיון שעמד מאחורי כל זה. מי שעולה לבמה ומצחיק את הקהל, נשאר וממשיך.
ומי שלא מצחיק את הקהל חבר השופטים מדליק מנורה אדומה
וזה סימן שאתה חייב לרדת מהבמה.
באחד הקטעים עלה לבמה הסטנדאפיסט רמי שטרן, למי שזוכר אותו.
איש מצחיק ומוכשר. פתאום נדלקה המנורה האדומה.
רמי לא חשב פעמיים, עלה על כיסא ופירק את המנורה מהמקום. זה היה מאוד מצחיק.
דבר נוסף נחרט בזכרוני מערב מרגש זה. בסוף הערב, כהיינו בדרכו לרכב,
ניגשה אלי הזמרת והשחקנית, שולה חן ואמרה לי:
"לא נורא בחור צעיר אתה עוד תשרוף את הבמות מצחוק".